לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

מראשית דרכה הייתה היהדות תרבות של שילובים. אין אמת אחת ברורה, אין דרך אחת לצועדים.ות בה. תמיד ידעה לשנות פניה ולהתאים את דרכה לדרך ההולכים.ות בה. רעיון זה אינו מפתיע אם נעיין היטב בפסוקים בהם נצטוו עם ישראל במצווה הראשונה שלהם כעם. כבר אז נטמן הזרע לרעיון זה.

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב, ב').

לכאורה פשוטה היא מצוות ראש-חודש הבאה להניח את היסודות לכינונו של עם. ללא סדר וארגון, ללא לוח שנה קשה להתנהל. אך לא די בכך, שתי מילים בפסוק זה מהוות עבורי את אחד הערכים החשובים בחיי כיהודי, קידוש וחידוש. ערך זה בא לידי ביטוי במילים "חׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה", מילים המשלבות מהויות שונות.

רגע לפני שיוצא עם ישראל ממצרים מוסר לו אלוהים את קפסולות הזמן המיוחד הזה, זמן המכריח להכיל ולקבל את השילובים שבו. עם ישראל יוצא למסע רגשי ורגלי כאחד כשבאמתחתו סוד הזמן המשלב.

ייחודו של הסוד טמון במהויות השונות אותו הוא אוצר בתוכו. מהותו של החודש ומהותה של השנה. המהות הקדושה, המאירה והיציבה (השמש) סביבה נע העולם, והמהות המחדשת מחזירת האור (הלבנה), זו הנעה סביבנו במעגלים והמשמשת ככלי בו ניתן להביט במראה ולבחון בכל יום מחדש את הדברים היציבים בחייו של העם. להביט בה, בלבנה ולשאול האם אין הדברים מובנים מאליהם, עד כדי אמונה עיוורת בהם שאינה מאירה כלל ועיקר. 

אמרו מעתה מצוות "חׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה", לפי ערך הקידוש והחידוש. המצווה שאמורה להעניק לכל מסע ותהליך כלשהם את היכולת לבחון האם הדרך בה אנו צועדים.ות מאירה ורפלקטיבית. 

זוהי המצווה הראשונה, מכאן הכל מתחיל.

בעוד כשלושה חודשים תחגוג מדינת ישראל את שנתה ה-75. לקראת יום זה עלינו לשאול את עצמנו האם אנו משמרים.ות את סוד הזמן העתיק שלנו את ראשית דרכנו בעולם כעם. האם אנו מחזיקים ביציבות באור הגדול הנקרא 'מדינת-ישראל' על-ידי כך שאנו מאפשרים.ות לעצמנו לבחון את התנועה הנעה סביבנו, זו הקוראת לחידוש ולקידוש.