לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותשובותיה,

המקור המשותף לשתי המילים הגינות והוגנוּת משותף גם למילה עוגן, המוכרת לנו מהקשר ימי. מדובר במשקול שבאמצעותו ספינה עומדת במקומה בלב ים. הסחר ההוגן והאדם ההגון וכלי השיט המעוגן – לכולם יש מרכז כובד המאפשר יציבות גם בעיצומה של סערה.

מתנהל דיון סוער בימים אלה סביב השאלה: לפי איזה ערכים מדינת ישראל ראוי לה שתנהג? ומה מקורם של ערכים אלה? במסורת ישראל או בהגות המערבית המודרנית? ביסוד שאלות אלו הנחה בעייתית, לפיה יש משחק סכום אפס בין פנים וחוץ, בין תוצרת מקומית לבין יבוא. מדרש בראשית רבה (מ"ח, ע"ב) מדמיין איך אברהם אבינו בחן מרחוק את שלושת האנשים שהתקרבו אליו. הוא אמר לעצמו: אם אראה שכינה ממתנת עליהם אני יודע שהם הגונים ואם אראם חולקין כבוד זה לזה אני יודע שהן הגונוסין. המילה השנייה הזאת היא גירסה עברית של מושג יווני שמשמעו מבית טוב, מתורבתים. המדרש שלנו ידע להצמיד ערך עברי למושג חיצוני ולראות אותם כמקשה אחת. 

מדינת ישראל צריכה להתנהג בהגינות, בהיגיון, בהוגנות, ובמהוגנות. כל הערכים האלה מעוגנים היטב במסורת ישראל, והם מוצאים את ביטויים גם בחכמת העמים. מהמשנה אנחנו לומדים את הביטוי "מלכות שאינה הוגנת" (משנה גיטין פרק ח, משנה ה). עלינו לשאוף להיות מלכות הוגנת – בכבוד למשפט, בניקיון כפיים, ביחס לדעת הזולת, בהתנהגות כלפי מיעוטים נחלשים, במתן הזדמנות למי שאינו כמוני. כדאי להקשיב לדברי הרב חיים דוד הלוי (עשה לך רב, פרק ז, עמ' רצ"א): 

"...ומכאן מוסר השכל גדול לכל ממשל בישראל שחובתו לנהוג כלפי מיעוטים וזרים ביושר והגינות, ולקדש שם שמים ושם ישראל בעולם". 

ההגינות לא דורשת טהרנות. לא בשמים היא. מדינה הוגנת היא לא מדינה דמיונית אידיאלית, אבל ביסודה ההנחה שיהיו בלמים ואיזונים, עוגנים וחבלים, שיעזרו לנו כחברה להימנע מטביעה מוסרית ולשמור על חוסננו. מי יתן וננהג בהוגנות ובהגינות, שנחלוק כבוד זה לזו, ושנקדש שם שמים ושם ישראל בעולם.