לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

"עם ישראל" זה משפחה אחת גדולה.

מודל המשפחות המייסדות של האומה מסובך מאוד. לפי ספר הספרים הנצחי, להיות אח לא בהכרח אומר לאהוב, לפעמים זה אומר לקנא ולשנוא ולפעמים אף לרצות להרוג. עם ישראל מכיר בחשיבות ערך המשפחה וגם מכיר את המשברים והכשלים. מספר פעמים לאורך ההיסטוריה היהודית ראינו וחווינו את מחיר ההתנכרות והאיבה בתוך המשפחה, אשר הובילו לפרידה ואובדן.  

כולנו יודעים שמשפחה לא בוחרים, ועם זאת, יש לנו אחריות גדולה לאופן בו ננהל את המשפחה שלנו, על כל אתגריה. 

לפני 75 שנה, מדינת ישראל לקחה על עצמה משימה מרגשת ומאתגרת כאחד. לאחות את הקרעים המשפחתיים של העבר, לאחד בין כל חלקי המשפחה ולהביא אותם למקום אחד – ארץ ישראל. 

יהודים באו הנה מארצות רבות, ממסורות שונות, תרבויות שונות והשקפות עולם שונות. לצד ההתרגשות שבאיחוד המשפחתי הגדול עלתה השאלה: אלה יהודים ואלה יהודים, ואיך יחיו יחד? 

כמו כל הורה, ראשית עלינו לאהוב את בני ובנות משפחתנו על שונותם. עלינו להזכיר לעצמנו את אבני היסוד של תרבותנו "ואהבת לרעך כמוך" או לכל הפחות "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך". מחויבותנו היא לכלל ישראל, לעמול יום ולילה על מנת לנהל בהצלחה את המשפחה שלנו והפעם בחכמה יתרה מהפעמים הקודמות, "שבת אחים ואחיות גם יחד", גם כאשר זה מאתגר וקשה. עלינו להיות אדיבים, קשובים, מפרגנים, תומכים, ובעיקר לרצות להיות יחד גם כאשר זה חורק. לדעת לוותר, ללכת "לפנים משורת הדין", למחול, לבלוע צפרדעים, להרחיב את הבית ולתת לכל אחד חדר משלו, להיפגש לארוחות משפחתיות, לפתח הומור עצמי, גאווה משפחתית ולא לאבד את אחיזת הידיים. עובדת היותנו שונים האחד מהשני היא ברכה. אפשר לחיות האחד עם השנייה, זה לצד זה באותו הבית בקבלה ובאהבה . 

בנוסף להיותנו שייכים למשפחת עם ישראל, אנחנו שייכים גם למשפחת האדם והבריאה, ולכן אנו מחויבים גם בציווי "ואהבת את הגר הגר בתוכך". 

כמדינה, כאחים ואחיות במשפחת ישראל ובמשפחת העולם, אנו מוכנים ושואפים לחיות בחברה טובה ומיטיבה עם כל תושביה.