לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

אני זוכרת את הלילה בו נקשרנו שתינו בברית עולמים. אבא שלי אמר לי שעלייה לארץ זה הדבר הכי חשוב שאני אעשה בחיים שלי. שאנחנו באים לארץ כדי לעזור בבניית מדינת ישראל. הייתי ילדה בת שבע, אני זוכרת שהרמתי את ראשי, בשדה התעופה, הסתכלתי סביב, וחשבתי שאבא שלי צדק. הארץ הזאת נמצאת בבנייה ויש מה לעשות. טוב שבאנו. מאז אותו לילה, כאשר רגליי דרכו על אדמת הארץ בפעם הראשונה, אני מוצאת את עצמי בדרכייך השונות, הפיזיות והרוחניות, לכן בחרתי לברך אותך בדרך ארץ. 

במקורות החז"ליים, אנחנו מוצאים יחסי גומלין בין תורה לדרך ארץ. באחד מהם: דרך ארץ קדמה לתורה. כלומר, הכרה בהתנהלות ראויה בעולם קדמה למתן תורה, כפי שמופיע במקור הבא:

"...כ"ו דורות קדמה דרך ארץ את התורה שנאמר לשמור את דרך עץ החיים" (ילקוט שמעוני, תורה פרשת בראשית: ג, כ"ד), "דרך", זו דרך ארץ, ואחר כך עץ החיים, זה התורה.

במקור אחר, התורה ודרך ארץ הולכים יחד וההדגשה היא שדרך ארץ מיטיבה עם התורה ומייפה את לימודה על ידי הבריות: "רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון. וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון וכל העמלים עם הצבור יהיו עמלים עמהם לשם שמים…" (משנה מסכת אבות פרק ב משנה ב).

שני המקורות האלה יחד, מלמדים אותנו שבכל זמן נתון, לימוד תורה חייב להיות מחובר לדרך ארץ, למציאות ולהתנהלות ראויה בין א.נשים. זהו עמל גדול. זה דורש השקעה ומסירות. אי אפשר לצפות שהחיבור הנכון יגיע מעצמו, אלא יש לתת על זה את הדעת ולהתאמץ, כדי לייצר בכל רגע תורה עם דרך ארץ ודרך ארץ עם התורה. 

אני מאחלת לך, מדינה יקרה, שתמיד יהיו לך נשים ואנשים שעמלים בדרך ארץ ובתורה ביחד, איש ואישה בלימודם הייחודי ובעשייה המיוחדת להם בעולם. עדיין יש הרבה מה לעשות כאן, אך ככל שירבו א.נשים כאלה, כן ייטב.