לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

את מתקרבת לחגיגות 75 שנות עצמאות, ואלה ימים קשים. המציאות הפוליטית שלנו מילאה את האוויר בחוסר אמון ונוקשות. פוליטיקה במיטבה, היא התערבבות של רעיונות מתחרים לטובת הציבור. השמעת דעות ועמדות הינו דבר מרכזי לתהליך זה, אבל השיח לעתים הופך למפלג ומר.   טוב נעשה אם נשמור על לשוננו ונסתכל אחד על השנייה בעין טובה. 

הרב ישראל מאיר קגן, "החפץ חיים", מלמד כי שימוש בלשון הרע  הוביל אותנו לחורבן בית המקדש ולגלות. גם כאשר אין אנו מסכימים עם הדעות והמעשים של אחינו ואחיותנו הישראלים, עלינו להפגין איפוק ולשים לב כיצד אנו מדברים איתם ונוהגים בהם. 

כתוב בתורה: "זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים, יָחֳרָם - בִּלְתִּי לַיהוָה, לְבַדּוֹ. וְגֵר לֹא-תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כב, יט-כ). 

פרופסור נחום סרנה טוען המיקום של פסוקים אלה הוא מכוון ואינפורמטיבי. הפסוק הראשון אוסר על עבודת אלילים, כאשר השני מתייחס לטיפול בגֵּרִים, שלפי הקריאה הפשוטה הם, זרים. התורה אוסרת על מנהגים דתיים מסוימים ועדיין מלמדת כי אלה אינם משפיעים על זכותם הבלתי ניתנת לערעור של הלא-יהודים ל"יחס מתורבת ללא קורבנות". על בסיס כך, היהודים מצווים לאהוב את מי שמעשיהם מנוגדים לחלוטין לתכנית הרוחנית והתיאולוגית של התורה. על אחת כמה וכמה את יריבינו הפוליטיים. חילוקי דעות אינם מצדיקים שנאה או אלימות. יכול להיות שיותר קל לומר "ובכן, שיעורי התורה אינם נחשבים כאן" או "זה לא כולל אותם", אבל, אין זה לטובתנו לחפש את מי להוציא מן הכלל. "החפץ חיים" לימדונו כי הוגלנו מארצנו בגלל לשון הרע, ויתרה מכך, הגאולה לא תגיע, אלא אם, נתקן  ונשמור על הלשון שלנו.

חזון הגאולה שלנו, או תקוות הדמוקרטיה, עבור מדינת ישראל, או השכנים שלנו, מאובטחים בצורה הטובה ביותר כאשר נשמור על לשוננו וכאשר נוכל להביט בעין טובה ולמצוא אהבה לכל אחינו ואחיותנו הישראלים.