לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

לפני כאלפיים שנה, בחבל ארץ זה, התפתח דיון נוקב בין שני יהודים, שני בעלי תורה, אחד אלמוני והאחר אדם בשם ישוע, שלימים נודע בתור היהודי, אם לא האדם, המפורסם בעולם. באותה שיחה, שאל בעל התורה את ישוע, "רַבִּי, מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לָרֶשֶׁת חַיֵּי עוֹלָם?" כמיטב המסורת הרבנית, השיב ישוע בשאלה, "מַה כָּתוּב בַּתּוֹרָה?" בעל התורה ידע מהו כלל גדול בתורה וציטט, "וְאָהַבְתָּ אֶת יהוה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדְךָ וּבְכָל שִׂכְלְךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ." ישוע הסכים איתו שהחיים על פי מצוות אלו מזכים את האדם בחיי עולם, וכך אמר: "יָפֶה עָנִיתָ, עֲשֵׂה וַחֲיֵה בָּהֶם". בן שיחו חש שמשהו בכלל הזה כללי מדי ואף לא ממצה והתעקש לדעת "וּמִי הוּא רֵעִי?" לשאלה זו השיב ישוע במשל על אדם שנפל קורבן לשודדים אלימים שהכו אותו והשאירו אותו למות בצד הדרך. שני עוברי אורח פסחו עליו והפקירו אותו אך לבסוף עבר איש שעליו כתוב "וּכְשֶׁרָאָה אוֹתוֹ נִתְמַלֵּא רַחֲמִים" וזה עשה ככל שביכולתו, מעל ומעבר, להציל את חייו ולהעניק לו כל עזרה שהזדקק לה. הטוויסט בעלילה הוא כמובן שאותו אדם מציל, להבדיל מהמפקירים, היה אויב של הקורבן. אויב שהוא בן ללאום אחר ולדת אחרת. כאשר ישוע שאל, "מִי מִן הַשְּׁלוֹשָׁה הָיָה רֵעַ לַנּוֹפֵל בִּידֵי הַשּׁוֹדְדִים?" התשובה הייתה ברורה: "זֶה שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ חֶסֶד" (הבשורה על פי לוקס, פרק י).

זו הדילמה של ימינו. באופן עקרוני, אנחנו רוצים לדעת ולהאמין שכשנהיה זקוקים לעזרה מצילת חיים בבית החולים, לא תהיה אפליה על פי גזע, מין, דת או כל מאפיין אחר. ברגע קריטי של פיקוח נפש, היכן שנימצא בעולם, אנו מקווים שהחמלה, האמפתיה ואהבת האדם תגבר על השבטיות, הלאומיות והבלעדיות הדתית. למרות זאת, בימים כתיקונם, אנחנו נשארים נאמנים לשבט המשפחתי, הלאומי והדתי, בהעדפה על האחר.

בימים אלו אנו נמצאים בעיצומו של מאבק על אופייה של המדינה, על זהותה היהודית ועל הזהות הדמוקרטית. ואולי בעצם המאבק הוא על מידת הנכונות לאמץ ערכים אוניברסליים. 

הלקח הרדיקלי שבמשל של ישוע הוא לא רק שבמצווה "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" יש לאהוב גם את הזר ואף את האויב, אלא שגיבור הסיפור, זה שמקיים מצווה שמזכה בחיי עולמים, הוא האויב עצמו! הצדיק האולטימטיבי בסיפור זה אינו יהודי, ואף לא תלמיד של ישוע או מי שיכול להיחשב כנוצרי. 

לאורך ההיסטוריה, הנוצרים לא תמיד הצטיינו בהפנמת הלקח הזה ולכן עלינו לנהוג בצניעות כשמתיימרים להטיף מוסר. אבל לכן אולי יחד נוכל למצוא את אותם ערכים אוניברסליים שיהוו תשתית לחיים משותפים בכבוד, הערכה הדדית וחמלה.