לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

אנוכי, הכותב שורות אלה לא נולדתי בישראל. אני יליד אוקראינה. עליתי לארץ בגיל חמש עשרה, מתוך רצון עז להיות חלק מהמדינה, בהשפעת החינוך הציוני שקיבלתי בקהילה היהודית בה גדלתי. אני רוצה להזכיר לכולנו לקראת יום הולדתה ה-75 של מדינת ישראל את ערך העלייה.

יסודות מדינת היהודים נבנו על ידי מי שאינם ילידי ארץ ישראל, אך בחרו לקשור את חייהם בה ובצמיחתה כי דורות אבותיהם ואמותיהם לא עזבו את האמונה העמוקה בקשר שלהם עם הארץ.

מזיכרונות הילדות מעלה אני את האהבה אליה חינכו אותנו מורינו. שמות הערים והמקומות, תולדות התנועה הציונית, החיבור עם סיפורי התנ"ך, כל אלו קרמו עור וגידים כאשר הגעתי לארץ, נגעתי באבני ירושלים העתיקה והחדשה, נשמתי את אוויר הרי הגליל והרחתי את ריחות השווקים והכיכרות בערים השונות.

גם אחרי יותר מעשרים שנים בארץ, אני אוהב אותה בכל מאודי. הילדים שלי נולדו בה. ילדים-יהודים, ילדים-צברים. גם אותם אני מחנך לאהוב את הארץ, וקצת מקנא בהם על כך שיש להם את מדינת ישראל בגיל בו לי היא הייתה רק חלום רחוק.

היום ערך העלייה אינו חד-גוני. כבר אין אנו מדברים על השאיפה שכלל יהודי העולם יעלו לישראל ויהפכו אותה למרכז חייהם בפועל. המדינה שלנו תמיד תהיה פתוחה לכל יהודי ויהודיה שיבחרו לעלות אליה, אך חשוב  לא פחות, ואולי אף יותר, לא רק עבור מדינת ישראל ותושביה אלא גם עבור יהודי העולם, להיות בקשר. כך אני רואה את ערך העלייה היום - לא כהגירה לישראל בהכרח, אלא כקשר לישראל.

אני מרגיש חלק ממשפחת העולים והעולות אשר לא נולדו בארץ אך בחרו לחיות בה. לא רק בדורנו, אלא בכל הדורות שלפניי' כולנו חלק מתהליך שיבת ציון הפלאי ונצר תקומת ישראל. בנו ובילדינו מתגשמים דברי מזמור התהלים "הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו" (תהלים קכו, ו).