לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

אחים אנחנו! כולנו אחים, יהודים ולא-יהודים. כיהודים אנחנו אחים למשפחת העם היהודי; כבני אדם אנחנו אחים כבניו של מי שברא את כל האדם בצלמו.

מהי אחווה? שני מושגים של אחווה לפנינו: טבעית ואלוהית. האחווה הטבעית משותפת לנו ולבעלי החיים. אנחנו מרגישים ביטחון עם מי שדומה לנו, ומצופפים שורות אל מול אויב זר. זאת תחושה טבעית, וככל תחושה טבעית התכחשות קיצונית אליה אינה בריאה ועלולות להיות לה השלכות בעייתיות. הרצח הראשון בתולדות האנושות נעשה על ידי אח שאיבד את תחושת האחווה הטבעית: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל קַיִן: "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ?", וַיֹּאמֶר: "לֹא יָדַעְתִּי. הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?". (בראשית ד, ט)

ואולם, האחווה הטבעית עלולה להיות גם מקור לשנאת זרים, לגזענות או שנאה על רקע דתי או מגדרי, לאובדן הסולידריות האנושית. אל לנו לשכוח שהתורה פותחת בסיפור על בורא עולם ובורא כל האדם בצלמו, ולא במצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל. גם חז"ל מחו בפני הרומאים כנגד הגזרות האנטישמיות בשם האחווה הכלל אנושית שאמורה להיות בינינו: "אי שמים [למען השם], לא אחיכם אנחנו? ולא בני אב אחד אנחנו ולא בני אם אחת אנחנו?" (ראש השנה, יט ע"א).

או במילותיו של אברהם יהושע השל: "אלוהים הוא ייחוסו המשפחתי של כל אדם. או שאלוהים הוא האב של כל אדם או של אף אדם. צלם אלוהים קיים בכל אדם או באף אדם".

אחיי ואחיותיי, אחרי 2000 שנות גלות זכינו למדינה יהודית, שהביאה לשיא את האחווה הטבעית בין היהודים ופתחה את שעריה לכל יהודי באשר הוא שם. אנא מכם, אל לנו לשכוח שהיהדות היא סיפור גדול יותר, שאיננו עם ככל העמים שדואג רק לעצמו, שבשורת היהדות היא בערכי האחווה האלוהית.