לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

"מי שנתון בחושך, רואה מה שבאור, ומי שהוא נתון באור אינו רואה מה שבחושך. והקדוש ברוך הוא רואה מה שבחושך ומה שבאור, שנאמר: ידע מה בחשוכא וגו'". (מדרש תנחומא לחומש שמות, פרק כ"ז סימן ח')

עד לא מזמן חייתי שנים רבות בשיכון דיור ציבורי לשעבר בשדרות. סביבי התגוררו בעיקר קשישים דוברי רוסית ומרוקאית. בשל התשתיות הרעועות החליטה חברת הגז המקומית, ביום בהיר אחד, להפסיק להחליף בלוני גז בשל ליקויי בטיחות. ללא שום שיחה. ללא שום סיוע לקשישים קשי היום להתארגן ולהבין מה הליקויים וכיצד לתקן אותם.

זכיתי לקיים את אמרתו של הלל הזקן "במקום שאין אנשים, השתדל אתה להיות איש". אחרי פניות לעירייה ולתקשורת, תוקנו הליקויים ובלוני הגז המשיכו להיות מוחלפים. החוויה הקטנה הזו חשפה אותי שוב לקושי העצום לראות את מי ואת מה שבחושך. אור וחושך חברתיים- כלכליים הם לעולם יחסיים. יכול אדם לגור בשיכון עוני ולהיות באור מסנוור לעומת שכניו. ולכן, על מנת לראות את מה שבחושך יש לעשות מאמץ גדול במיוחד. אם מפני השלום אנחנו פוסעים שלוש פסיעות לאחור בסיום כל תפילת עמידה, כדי להצליח לראות מה שבחושך מתוך האור אנחנו חייבים להידבק במשהו ממידותיו של הקדוש ברוך הוא.

לרגל יום העצמאות של מדינת היהודים, שאני הכי אוהב והכי דואג עליה ודורש ממנה ומאיתנו תיקון, אני מאחל שנדע לראות את מי ואת מה שבחושך. ילדי פריפריות שמקבלים הרבה פחות הזדמנויות מילדי המרכז הכלכלי והגיאוגרפי. משפחות החיות בעוני ובאי ביטחון תזונתי. תושבי כפרים בלתי מוכרים. מי שאינם מקושרים וחסרים את הרישות המשפחתי, הקהילתי והכלכלי הנכון, שיכול לתת לקולם תוקף. נשים נרמסות. להט"בים נרדפים. ערבים ומזרחים מופלים לרעה. כל ילד זקוק לכפר שלם שיראה אותו. כל אדם זקוק למי שיסייע לו להיות באור ויראה גם את החושך שלו. הלוואי ונזכה.