לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

אליכן.ם היושבות והיושבים בכל רחבי המדינה, שנזכה לחגוג לה עצמאות - שבעים וחמש שנה, מכתבי, ממוען אל לב כל אחד ואחת מאיתנו, בתקווה שנשכיל יחד, לבנות את עתידנו.

"קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר... יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה" (ישעיהו מ, ג), ואני שומעת את חנה - הצנחנית, כמו מגיבה: "קוֹל קָרָא וְהָלַכְתִּי, הָלַכְתִּי, כִּי קָרָא הַקּוֹל". מכריזה בקול צלול : "הָלַכְתִּי לְבַל אֶפֹּל".

אישה צעירה, השמה נפשה בכפה, מסכנת חייה, נוכח אימת המוות, בה שרויים אחיותיה ואחיה. בעורקיה זורם ה-  D.N.A היהודי, בטרם שנשחק : "אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק" (ישעיהו מא, ו), "אַךְ, עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים", חושפת גיבורת העבר, "סָתַמְתִּי אָזְנַי ... וּבָכִיתִי כִּי אִבַּדְתִּי דָבָר". ואני - מזדהה, חוששת שאיבדנו את הדרך, של חתירה משותפת, למטרה בעלת ערך.

לאורך כל שנות ההיסטוריה היהודית, בירור וקיום מחלוקת מיטיבה - היא דרכנו הייחודית. הקשינו, התווכחנו, ולבסוף - שלב ההכרעה, המבוסס על מירב השיקולים ובחינת כל דעה. אבל, כעת, בנושא קטן כגדול – הרוחות מתלהטות, ומשמעות חדשה לכלל : "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שמות כג, ב): הזוכה בתום מסע בחירות, לרוב בבית הנבחרים, שואף להשליט את גישתו, בכוח, על כל האחרים.

השיח הציבורי, בין ימין לשמאל, מזרח ומערב, הפך מריר, אלים ודורסני, משל היינו 'ערב רב'. איך נוצר עומק התיעוב, חוסר היכולת להקשיב ? עוד רגע, חלילה, את הנעשה לא נוכל להשיב.

בכוחנו לשנות את פני המציאות הקשה ! אני מאמינה בכל הלב, ולכן פונה בבקשה, עלינו לקחת אחריות, ובצורה נחרצת לשדר : שום התנהגות כוחנית, לא תתקבל כאן יותר !

הרוצה את תמיכתנו, חייב לשאוף לשיתוף אמיתי, ליצירת תהליכי שינוי, שנבנו בתהליך מחשבתי. תוך העלאת מגוון השיקולים, המחירים והרווחים, שייטיבו למרקם העדין, של שבט אחיות ואחים.

הלוואי שנזכה למנהיגות המבחינה בין טוב לרע, שתיצור מציאות הגונה, מיטיבה ומאירה. כך, בתבונה ורגישות, נזכה לשמוע את הבשורה : "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן ... שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה" (ישעיהו נא, ג).