לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

"אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ" (בראשית מג, ט) אומר יהודה לאביו ומשכנע את יעקב להפקיד בידו את בנימין במסע למצרים, כדי להביא אוכל בתקופת רעב. ערבות הדדית היא הרחבה של רגש האחריות הזה. היא הנכונות לראות את הציבור ולדאוג לזולת מתוך ראיה רחבה. 

לאחריות הזו צדדים חיוביים – כגון תמיכה בחלשים, דאגה למיעוטים, אבל גם תמרורי אזהרה, להשפעתם הרעה של הפועלים בשמנו באופן לא ראוי.

"וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו" (ויקרא כו, לז) – אינו אומר "איש באחיו" אלא "איש בעון אחיו". מלמד שכל ישראל ערבים זה בזה.(ספרא בחוקותי ז) אנחנו מעורבבים זה בזה לטוב ולרע. העוון של אחד או אחת מאיתנו מכשילים את כולנו בעוד שדאגה ותמיכה תחזק את כולנו. ערבות הדדית נובעת מראיית הכלל כגוף חי. הנכונות לצעוד קדימה ולומר - אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ אינה נובעת מהסכמה אידיאולוגית ואינה מסתכמת בתמיכה פאסיבית, אלא, מחייבת מעשה. אני נכונה לעשות למען האחר.ת, למען הכלל ואשא בתוצאות.

המדינה שלנו ידעה גיבורות וגיבורים רבים שאמרו כמו חנה סנש:

"קוֹל קָרָא והָלַכְתִי, הָלַכְתִי כִּי קָרָא הַקּוֹל". 

במלאת 75 למדינת ישראל אני מבקשת להזכיר שאחריותנו כוללת את כל מי שהוא חלק מהעם היהודי בארץ ובתפוצות כמו גם את כל אזרחי המדינה – יהודים ושאינם יהודים. אחריותנו וערבותנו כוללות את מוסריות המדינה ואת דאגתנו האישית לרווחת תושביה ולשגשוגם.  אהוב (ואהבי) את האמת ואת השלום, ״האמת והשלום אהבו״ (זכריה ח, יט). אהוב את המשפט ואת הצדק, אהוב את התורה, אהוב את הארץ, אהוב (ואהבי) את עצמך ואת עמך, אהוב את האדם ואת הבריות כולן...ושנא את הרבנות המבדלת בין אחים …(הגיוני עוזיאל, שער כג, אהבת רעים א).