לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

ההוגה, ניצול השואה ולוחם המחתרת היהודי ז'אן אמרי, מסיים את מאמרו המופלא בשאלה - "לכמה מולדת זקוק האדם?" בתור אדם שנתלש ממשפחתו, ממקומו וחווה את המלחמה על בשרו, אין לאמרי שום אשליה ביחס למוראות הלאומנות. יחד עם זאת, הוא משיב על השאלה הזו בתשובה בהירה וחותכת - להרבה! אדם זקוק להרבה מולדת.

ישראל - עבורי ועבור רבים אחרים היא מולדת ובית. בפשטות. בלי צורך להצדיק זאת. אבל אני מודע לגמרי שהקמתה וקיומה לא באו בפשטות. הם צמחו מתוך כאב אבל לא פחות מכך מתוך תקווה. ההמנון שלנו נוגע בעניין מהותי ביותר שמסביר את אחת ההצלחות הגדולות ביותר של המאה ה-20. הצלחה מלאת בעיות, אתגרים וגם עוולות ובכל זאת – הצלחה יוצא דופן.

רבות נכתב כבר על הרעיון המשיחי בכלל ובפרט על ההמרה הציונית של המשיחיות העתידית בפעולה אנושית וארצית בהווה. העניין רחב מכדי להיכנס אליו כאן ובכל זאת אומר שתקווה ומשיחיות נראות במבט ראשון בנות משפחה קרובות זו לזו אבל למעשה יש ביניהן הבדל מהותי. אולי אפילו ניגוד. שתיהן אמנם צופות אל העתיד ושתיהן מתארות דבר שאינו קיים. אולם בעוד המשיחיות מסמנת מטרות פנטסטיות שמעל לכוח השגתנו, אנשים בעלי תקווה חולקים, כך נראה, שלושה דברים – הם בעלי מטרות מעשיות, מציעים דרכים להשגתן ופועלים לשם כך. תקווה מעוגנת, אם-כן, בהערכת מציאות ריאליסטית שמבקשת לנווט בצורה מושכלת בין אפשרויות שונות, הערכת מחירן ותועלתן. כל זאת במבט קדימה מתוך רצון לבנות עתיד טוב יותר.

מן הבחינה הזו תקווה היא תפיסה שמסוגלת ליצור מציאות. 

כדאי לא לבלבל תקווה עם אופטימיות שהיא ראיית החיים בכללותם כנוטים להסתדר על הצד הטוב ביותר- "יהיה טוב". תעיד על כך העובדה שלא מעט ביטויים שבשורשם תקווה מבטאים דווקא את עובדת העדרה, את המצבים שבהם ש"אפסה כל תקווה". 

כפי שכתבו על כך דיויד פלדמן ובנימין קורן: "תקווה אין פירושה לראות את חציה המלא של הכוס. יש מקום לתקווה גם כאשר רק שליש מן הכוס מלא, או כשהכוס ריקה לגמרי. משום שתקווה אמיתית אין פירושה חיים בעולם של פנטזיה. היא קשורה לחיים בעולם הזה ולראיה, היא אינה מתכחשת לסבל ולכאב".

אני רוצה לאחל לישראל לחפש תקווה – תקווה ריאליסטית לחברה טובה יותר שיש בה לכידות ושייכות המבוססים על חיוב ולא על שלילה. תקווה לכל אזרח שישראל היא המקום שבו יוכל לממש את חלומותיו ואמונותיו. תקווה המבוססת על ביטחון אישי שאיננו רק פיזי אלא גם בריאותי, חינוכי, כלכלי וחברתי.

אני רוצה לאחל לנו שישראל תהיה מקום שמקווים בו. שיש בו מקום לתקווה. שאנשים רבים יקיימו במרחב התקווה את מה שנאמר לאברהם "וֶהְיֵה בְּרָכָה" (בראשית יב, ב) ויצליחו לא רק לקוות אלא להיות תקווה בעצמם.