לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

אחד הערכים המפורשים וההיסטוריים של היהדות הוא "כל ישראל ערבים זה בזה" (ספרא, בחוקתי, ז, ה) עקרון שמניח שותפות גורל ועזרה הדדית בבסיס היחסים בקולקטיב הזה. חלק גדול מיכולת ההישרדות המרשימה של אינדיבידואלים יהודים וקהילות יהודיות נובע מהכלל הזה. יהודי יכול להגיע לכל מקום בעולם, למצוא את הקהילה היהודית המקומית, להתקבל בה במאור פנים, לקבל עזרה ולהשתתף מיד בריטואלים ובחיי הקהילה שלה. זוהי, ללא ספק ההוכחה שהערבות ההדדית עובדת. 

עבורי, כלסבית, כקווירית, היכולת הזו להגיע לכל מקום בעולם, למצוא שם קהילה ומיד לחוש איזו תחושה של שייכות, מוכרת מאוד. גם ההזדהות כיהודייה, וגם ההזדהות כמיעוט מיני ומגדרי, בוראת עולמות רבי יופי שאינם בהכרח מוכרים למי שמשתייכ.ת לרוב. כפי שבארצות שונות בעולם היו שלקחו את כוח-העל היהודי של ערבות הדדית ועיוותו אותו לכדי תיאוריות קונספירציה על כוחם הגלובלי של היהודים, כך קורה גם לקהילות להט"ביות ברחבי העולם, שזכו שייחסו להם איזה כוח גלובלי עצום ומדומין שמתכנן לשבש את "הסדר הטבעי". כמובן שלפנטזיות אלו אין שום קשר לחיי המיעוט עצמו.

כוחו של המיעוט המיני, המגדרי והדתי הוא בידיעה ברורה שקהילה היא רבת ערך, ורשת הקשרים המחברת אותנו אלו לאלו מצליחה פעמים רבות להעניק משמעות לרגעי חיים, להעניק לנו תמיכה וכוח פנימי, והיא חוגגת את מי שאנחנו, בין אם כיהודים ובין אם כלהטבא"קים, מתוך אהבה גדולה.

עם זאת, מדינת ישראל אינה קולקטיב יהודי. היא מדינה מודרנית שבה חיים יהודים ובני דתות אחרות ולאומים אחרים. הכוח המאחד במדינה אינו יכול להתבסס רק על "כל ישראל ערבים זה בזה", מפני שאפילו המשפט היפה הזה עצמו מדיר מתוכו בקלות נשים, והוא יכול אפילו להזיק אם רואים בו כמתייחס רק לשותפות גורל בין יהודים בלבד.

בשל כך, יש משמעות לשימוש בערך הסולידריות ברמת המדינה. סולידריות שנובעת מבחירה, ולא רק בשל הדומות או ההשתייכות לאותה קהילה. בישראל, אנחנו זקוקים לסולידריות בכל מקום, בתור לסופר, בכבישים, בבתי הספר, ברחובות הערים והיישובים. כוחה של הסולידריות היא בכך שהיא חוצה קהילות, חוצה הזדהויות וכמו בן עזאי מוסיפה על קביעתו של רבי עקיבא כי "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה את הקביעה כי "זה ספר תולדות אדם" הוא כלל גדול מזה. (ספרא קדושים ב, ד)

אאחל לנו סולידריות מתוך אהבת העצמי והאחר.