לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

מציאת איזון, זהו ערך יקר בכל הדתות. 

גדול הוגי הדעות היהודיים, הרמב"ם, הביע זאת ברהיטות. "שביל הזהב" שלו היה חיפוש אחר דרך האמצע, לא להיות כועס מדי או אפאתי מדי, לא קמצן מדי ולא נדיב מדי. הכל במתינות. הכל באיזון וללא הפרזה: לדבר ברכות, לאכול במתינות, להתלבש בצניעות, לשלוט בכעס, להחליף שנאה באהבה. הליכה בעקבות הרמב"ם תוביל אותנו להעריך את רעיון המתינות. 

היהדות מלמדת ששלושה דברים טובים בכמויות קטנות ופחות טובים בגדולות: שמרים, מלח והיסוס. (לפי בבלי, ברכות לד, ע"א)

וגם ששמונה דברים טובים בכמויות קטנות ופחות בגדולות: נסיעות, זיווג, עושר, עבודה, יין, שינה, משקאות חריפים, ותרופות. (לפי בבלי, גיטין ע, ע"א)

"לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶּן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תּוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לָךְ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַּעַל מְלַאכְתְּךָ, שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתְךָ. וְדַע, מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא" (משנה אבות ב, טז).

סובלנות וסליחה הינם שני עמודי התווך של מתינות. לפי יהושע ליבמן, "סובלנות זה המאמץ החיובי והמרכזי על מנת להבין אמונות, שיטות עבודה, והרגלים של האחר, ללא הצורך לקבל אותם". 

מי שמבקש את סליחתו של אלוהים, צריך שילמד בעצמו לסלוח לאחרים. סליחה יכולה להיות תרופה חזקה לשנאה ולמרירות. ללמוד לסלוח לאלה שפגעו בנו יש יתרונות עמוקים. זה עוזר לשלוט בכעס, מוריד לחצים ומשפר מערכות יחסים. 

היהדות מלמדת שהאדם צריך להתמיד במעשים טובים על מנת להטות את העולם לקראת היותו מקום טוב יותר. בספרו של הנביא יחזקאל כתוב: "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם, לֵב בָּשָׂר" (יחזקאל לו, כו). באימוץ שביל הזהב, מדינת ישראל והעם היהודי יהיו אור לגויים. 

היהודים חוגגים את חג הפסח כזיכרון ליציאת מצרים. לפי הסיפור, פרעה ציווה את בני ישראל לייצר לבנים מקש אבל לא סיפק להם את הקש. בדומה לבני ישראל, גם פעילי שלום צריכים לייצר לבנים ללא קש. לסיפור המקראי יש סוף טוב: בני ישראל ניצלו משעבוד. אני אופטימי ומאמין שגם לסיפור השלום יהיה סוף טוב, מתינות ופיוס ישתלמו יום אחד, לבסוף.