לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

"הרואה אוכלוסין אומר 'ברוך חכם הרזים', לפי שאין פרצופותיהן דומין זה לזה ואין דעתם דומה זו לזו" (תוספתא ברכות).

הקב"ה, "חכם הרזים", ידע לפזר את מקור האור האלוהי בעולמו ולהעניק לכל אחת ואחד את הגוון המיוחד שהוא רק שלו. כדי לממש את הערך הזה של הגיוון וריבוי הפנים והדעות צריך ללמוד את סוד הצמצום, את סוד המקום שנותן אדם לאדם, את ראיית האחר כראיית פני אלוהים. 

סוד הצמצום משמעו הכרה עמוקה בצורך של פינוי מקום, של כיווץ המימוש הבלעדי מתוך הכרה בקיומו של האחר. 

סוד הצמצום מתקיים על ידי יחידים, כמו במערכת זוגית ומשפחתית, אבל ייעודו של עם ישראל הוא לקיים את הסוד הגדול הזה גם כ"ממלכת כוהנים", כחברה שלמה ולא רק כסגולת יחידים. 

את המתח הקשה שבינינו אי אפשר לפתור בהורדות ידיים פוליטיות שבהן צד אחד מתגבר ומנצח את האחר. אבל החקיקות הללו, תהיינה לאיזה צד שלא תהיינה, אינן משקמות ואינן מרפאות שבר אלא מעמיקות נתק. הרצון לחיות כחברה שלמה, כגוף חי הנושא בקרבו את תודעת השותפות בגורל ובייעוד, מחייב לחפש פתרון שאינו הכרעה אלא הכרה. 

הכרה בקיום האחר וצרכיו מולידה את הכיווץ של ה"אני", ומכל כיווץ כזה נוצר מרחב חיים משותף שבו ניתן לנוע באחווה. המשורר אמיר גלבוע שרטט עבורנו את התנועה הזו: 

"היינו כחוזרים אל חלום, קושרי ניתוקים אל שלם".

ראשית, קשירת ה"ניתוק" אל השלם היא ההבנה העמוקה והשורשית שאני איני השלם. אני רק חלק, וההולך מימיני ומשמאלי גם הוא חלק. רק על ידי צמצום ה"אני" והכרה במקומו של "אתה", ההולך לצדי, יתחיל להתחולל המהלך הזה של מימוש החלום. הסיכוי שלנו לממש את חלום השיבה של עם לארצו תלוי בהעמקת התודעה הזו של נתינת רשות ומקום זה לזה. תנועת השחרור מבעלות יחידית אל עבר הכרה בירושה משותפת היא מתכון לחיים משותפים וארוכים. 

בתקווה גדולה ובתפילה ש"העושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו" ובינינו.