לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

ביום ראשון, כשהייתי בכנסיית הבשורה בנצרת, ניגשה אליי אישה וסיפרה לי בהתרגשות שקרה לה נס. ממה שהבנתי, היא עברה מוות קליני וחזרה לחיים. כתוצאה מהאירוע הטראומטי, נשארה צלקת על ראשה וכן סימני שיתוק חלקי אך תמידי. כל אלה לא מחקו את חיוכה. אני לא יודע פרטים נוספים על האישה הזאת או כיצד אירע הנס אשר הפך אותה למסיונרית של חסדי האל, רק שמתי לב בכרטיס הביקור שנתנה לי, ליד מספר הטלפון, כתוב המשפט: ישוע (ישו) הנאמן. 

המעלה הזאת הזכירה לי אנקדוטה מחייו של הרב שמשון רפאל הירש. בסוף חייו, כאשר היה מוקף בתלמידיו, נזכר בפסוק מתוך חומש דברים לב, ד: "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט: אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא". הרש"ר התענג על המילים האלה ואמר: "זוהי תמצית התורה. אפשר לשאול: אם כך, למה ניתנה כל התורה? אלוהים בסיני יכול היה להסתפק רק בפסוק הזה! התשובה היא: אף אחד לא יכול להבין את הפסוק הזה בלי ללמוד ולתרגל קודם את כל התורה כולה".

אלוהים נאמן להבטחותיו. כמה פעמים גם אנחנו חווינו את אלוהים הטוב, אשר מברך אותנו בכל כך הרבה בשפע. אני מתפעם מכך שהרוב במדינה הזאת, מתוך מגוון האמונות והמסורות, מבקש לחקות את האל הנאמן שהוא אמין גם לאחרים. חוויתי אהבה נאמנה של חברים רבים מדתות שונות. אני מכיר אנשים רבים שנאמנים למדינתם, תרבותם, משפחותיהם וחבריהם. הנאמנות הזאת היא אוצר שלא יסולא בפז. הנאמנות הזאת צריכה להוביל אותנו לבחור בטוב, כי אלוהים הוא טוב. לא לעשות רע, לפחות למען הנאמנות לאלוהים. כיצד ניתן להיות נאמנים לאלוהים ולא להיות טובים כמוהו? אני לא אומר שזה קל, וזאת יכולה להיות המטרה שמאחדת אותנו. ללכת מעבר ולחבק את כל ההבדלים. רק כאשר נהיה נאמנים לאלוהים האחד והיחיד, נוכל לחיות בשלום.