לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

בני ובנות העם הזה בכל מקום שהם – האזינו!

נחמיה מבקש בפשטות מהקב"ה: "תְּהִי נָא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת וְעֵינֶיךָ פְתוּחוֹת לִשְׁמֹעַ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ אֲשֶׁר אָנֹכִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם יוֹמָם וָלַיְלָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ" (נחמיה א, ו). גם אני מצטרפת לתפילת נחמיה.

בימים האלו, בהם אנו צועדות וצועדים לקראת חגיגות 75 שנה לעצמאות ישראל, אני חושבת על האוזן הנדרשת לנו ועל החיבור המיוחד שהעברית מזמנת לנו בין המילה "אוזן" לבין המילה "איזון".

אני מזמינה אותנו להגביה מבט, ולהתבונן אל המתרחש סביבנו כאפשרות לריקוד בין שניים, ריקוד המכונה קונטקט אימפרוביזציה – חיבור ומפגש תוך כדי אלתור. אל הבמה הזו כולנו מוזמנות ומוזמנים להיכנס.

הדרך לנוע יחד, לברוא הרמוניה של תנועה, היא הקשבה לגוף. ששש, אין צורך לדבר, רק להאזין לגוף ולענות בתנועה – כך מתחיל ריקוד משותף.

כדי לשמור על הדיאלוג הגופני, לבל יהיה מוביל ומובל נדרש איזון, בבחינת מאוזן, לא להטות בטעות את אחת מכפות המאזניים. האוזניים שלנו, הן התומכות באיזון העדין לבל יופר ע"י הקשבה.

השם משמואל מלמד אותנו בפתיחת פרשת "האזינו" (דברים לב) :

"ונראה כבא ללמוד מאוזן הגשמית לאוזן הרוחנית דהיינו איזון מצות ה', דכמו אוזן הגשמית יש בה פנימיות וחיצוניות.... וממנו תקיש לאוזן הרוחנית דהיינו שמיעה ואיזון, יש שנכנס לפנימית האוזן היא קליטה במעמקי הלב, ויש שהיא רק בחיצונית".

כדי לשמור על האיזון שלנו נדרשת האזנה, הקשבה בפנימיות. תגובה הבאה מתוך ההקשבה תברא תנועה משותפת, משל היתה ריקוד מאוזן. 

"שִׁמְע֥וּ וְהַאֲזִ֖ינוּ אַל־תִּגְבָּ֑הוּ" (ירמיה יג, טו).