למדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

ברכות לרגל יום העצמאות ה-75. 

בגיל הזה ממש זוכה אברהם להתגלות ה', המצווה עליו לצאת מארצו ומולדתו וללכת לארץ כנען – "וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן" (בראשית יב, ד). 

הרבה רעיונות וערכים נוכל ללמוד מדמותו של אברהם, הנכון לצאת למסע ארוך וקשה בגיל כה מבוגר, אך ערך אחד נראה לי חשוב ורלוונטי במיוחד עבורנו כיום, והוא ערך ההקשבה.

ה"שפת אמת" כותב בדרשותיו על גדולתו וייחודו של אברהם "כי זה עצמו השבח, ששמע זה המאמר 'לך לך' שנאמר מה' יתברך לכל האנשים תמיד" (שפת אמת, לך-לך, תרל"ב). לדבריו – הקב"ה קורא לכל בני האדם, בכל הדורות ובכל הזמנים, מעלתו של אברהם אבינו הייתה בכך שהוא הראשון ששמע את הקריאה הזו. 

כדי להיות מסוגלים לשמוע עלינו להתאמץ להקשיב, אך הקשבה אינה משימה קלה כלל ועיקר. יש הקשבה שטחית, בבחינת "אני לא הפרעתי לך, אתה לא תפריע לי", שהיא בעצם סוג של נימוס או תרבות דיון. זה כדאי כמובן, אבל כשכל צד מחכה בסבלנות לתורו לנאום זו לא באמת הקשבה. ישנה הקשבה עמוקה יותר, שבה כל צד לא רק ממתין בסבלנות לתורו לדבר, אלא גם שואל שאלות בניסיון להבין ולרדת לשורש הדברים. אך ההקשבה האמיתית, הנעלה ביותר, זו שחסרה לנו יותר מכל, היא הנכונות לבחון בכנות את הקול שזה עתה שמעתי. היכולת לערער על הנחות היסוד של עצמי ולפתוח פתח לאפשרות שאצא מהשיחה אחרת מאיך שנכנסתי אליה. כי אם מראש אטמתי את הראש ואת הלב לאפשרות להשתנות, אף שאני מנומס וסקרן, אני לא באמת מקשיב.

אברהם בגיל 75 היה עדיין מסוגל להקשיב באמת, לשמוע את הקול הקורא אליו, לערער על הנחות היסוד המוכרות, לצאת ממקום הנוחות ולהשתנות. 

האם גם אנו נשכיל ללכת בדרכו של אבינו הזקן ולפתח הקשבה של אמת?

שמא ההקשבה הזו היא המשמעות של הקריאה שאנו קוראים בוקר וערב – "שמע ישראל"?!