לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

בתקופה סוערת זו בתולדות מדינתנו, אני נזכר בפסוק ידוע מספר משלי כז, יט:

"כַּ֭מַּיִם הַפָּנִ֣ים לַפָּנִ֑ים כֵּ֤ן לֵֽב־הָ֝אָדָ֗ם לָאָדָֽם". 

התחביר של הפסוק הזה מוזר. מה פשר המילים: "כמים הפנים לפנים"? האם ההסתכלות של אדם אחד בפניו של האחר דומה למים? את השאלה הזו מנסח באופן אחר רבי חנינא במדרש משלי: "וכי מים פנים יש להם?! אלא, מה המים הללו, אדם נותן בכלי ומסתכל בהן והן נראין לך, כך 'לב האדם לאדם'."

קל לנו לזהות את פנינו בתוך השתקפות בשלולית או אגם. ברור לנו שהדמות שאנו מביטים בה היא דמותנו שלנו. קשה יותר לזהות את לבו של האדם העומד מולנו כלבנו כאשר אנו מוחים כנגד דבר מה; והוא מצדו האחר של המתרס. אך אם נביט בערכים העומדים בלב המחאה שלנו, או בכאבים המניעים אותנו למחות, ייתכן ונמצא הרבה מן המשותף.

הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס עסק רבות בשאלת "האחר" ויחסו אלינו. לוינס ביקר את הפילוסופיה המערבית שניסתה לטשטש את אחרותו של האחר ולהפוך אותו לחלק מאיתנו. לוינס ראה בכך סוג של אלימות, וקרא לקבל את אחרותו של האחר וכך להשאיר אותו שונה ובלתי מובן. 

אם נאמץ את השקפתו של לוינס, נבין שהשתקפות פנינו במים אינה בת-השוואה ליחס בין שני לבבות של אנשים שונים. אנו יכולים לנסות להזדהות עם האחר, אך הוא לעולם יישאר מעבר לטווח השגתנו והבנתנו. 

במסורת היהודית, ראיית הפנים היא אקט אינטימי ביותר. משה רבנו מבקש לראות את "כבודו" של הקב"ה, והקב"ה מסכים לכך, אך בהסתייגות: "וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא־יִרְאַ֥נִי הָאָדָ֖ם וָחָֽי." ושלושה פסוקים מאוחר יותר: "וַהֲסִרֹתִי֙ אֶת־כַּפִּ֔י וְרָאִ֖יתָ אֶת־אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵרָאֽוּ" (שמות לג).   

האתגר העומד לפתחנו בפרוס שנת ה-75 לעצמאות ישראל הוא לדמיין את לבו של האחר ולהתייחס אליו בעדינות ובחמלה כאילו מדובר בלבנו ממש.