מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,
אני מתגורר בישראל מאז 2007. תמיד הרגשתי ועודני מרגיש עד עכשיו את היותי אורח.
בכל מדינה בה חייתי, בכל התפקידים אותם מילאתי, תמיד השתדלתי כמיטב יכולתי להיות מאיר פנים לזולת. כשהייתי מורה - כלפי תלמידיי, כשהייתי מתנדב בקהילה בינלאומית קידמתי את פניהם של אלפי אנשים צעירים מכל העולם במטרה שירגישו בבית, וכעת בהיותי נזיר וכומר, אני פותח את ליבי כלפי כל מי שזקוק לעצה, הכוונה או הרגשה של אכפתיות. הערך של הכנסת אורחים מאוד יקר לליבי.
"עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם, וְאַלְמָנָה; וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה. וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים י, יח-יט).
התנ"ך מפרט באריכות את "זכויות הגר". ניכר כי הדאגה לגר הופכת להיות אלמנט מרכזי, משולב בחברה הישראלית המקראית. אלוהים העיד בביקור המקראי אצל אברהם ודחף אותו להיות גר וצליין. "לך-לך!" אלוהים בעצמו ביקר את עם ישראל במצרים, כאשר היה גר ואף בכה מרוב כאב. עם ישראל יודע איך זה מרגיש להיות מיעוט אתני, להיות בשוליים של החברה. זה היה מצבם התמידי של עם ישראל מתחת לאגרוף הברזל של פרעה. יהוה התגלה בפני עם ישראל במצרים כאלוהים של מחוסרי זכויות, אלוהים של מהגרים, אלוהים של גרים. בשל ה"ידע" הזה שצבר עם ישראל כשהיה גר במצרים, הוא נקרא, בארץ שלא שייכת לו, אלא והבה' לקדם חיים של מהגרים גרים. בדיוק בשל ההגנה הזאת, עם ישראל נותן את אמונו בקב"ה כגואל, ולכן ניצול של מהגרים, עבור ישראל, משמעו, ויתור עצמי לטובת עבודה זרה, ולקיחת הזכות לגאולה מהקב"ה.
כולי תקווה שדברים אלה לא ישכחו מאף אחד במדינת ישראל, מקום שצריך להיות מאיר פנים, מכניס אורחים ומקבל כל אדם שמחפש בית או מקלט.
בכבוד רב,
האב אלברטו יואן פרי
האב אלברטו, הוא כומר קתולי, נזיר פרנציסקני המשתייך למשמורת הארץ הקדושה. חי ומשרת בירושלים.
יליד צפון איטליה, מתגורר בישראל מזה 16 שנים. האב אלברטו אחראי על שיח בין-דתי, מורה לעברית מקראית ויהדות באוניברסיטה הקתולית בירושלים וחבר של קהילה הקתולית דוברת עברית בירושלים ושל קהילת ציון.
האב אלברטו הנו גם מוזיקאי, מנהל בית הספר למוזיקה בו ילדים נוצרים, מוסלמים ויהודים לומדים יחד בדגש על פיוטים יהודיים עתיקים של קהילת יהודי איטליה מתקופת הרנסאנס והבארוק.