לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

הערך אליו בחרתי להתייחס בצניעות הוא הוא ערך הזיכרון. 

אני מאמין שמשפחות, קהילות, חברויות ומערכות יחסים שונות, יכולות לשגשג כאשר הן בוחרות לזכור בצורה פעילה את העבר, על ידי כך שחוגגים את הטוב ומתאבלים על האובדן.

החיים, בלי קשר למי אנחנו, מאין באנו ומהי אמונתנו, יוצרים פסיפס של זכרונות טובים ופחות טובים. זכרונות אלה בונים את מי שאנחנו הופכים להיות והם נשארים בתוכנו רק אם אנחנו בוחרים לזכור אותם, ללמוד מהם ולחלוק אותם עם הדור הבא. 

זכרונות חוזרים ונשנים, הופכים להזדמנויות לקרבה בין אנשים. אולי זה הכי בלט בהתנגשות הנהדרת בין פסח, פסחא ורמדאן שחגגנו כולנו יחד בחודש האחרון. כל האנשים והעמים זוכרים ומשחזרים את עבודת האל בארץ הקודש, הבית של כולנו. 

מה אנחנו יודעים על זיכרון? המילה "זכור" חוזרת בתנ"ך 225 פעמים, החל מספר בראשית, כאשר אלוהים זוכר את נח ומשפחתו במבול. זיכרונו של אלוהים מביא למעשיו, להציל את נח. אולי יש משהו בזיכרון שגורם באופן מיידי למעשים כגון הצלה, עשיית צדק, שלום ואהבה. אנחנו זוכרים את ברית הנישואין בכך שאנו תמיד מפגינים אהבה כלפי בני ובנות הזוג שלנו, אנחנו זוכרים תהליך השלום על ידי עבודה מתמדת כדי לשמר את השלום. אולי זיכרון אמיתי בא לידי ביטוי בפעולה בלבד, בעוד שחוסר פעולה עוזר לפתח זרעים ראשונים של שכחה. 

הציווי לזכור נמצא לכל אורך התורה ואנו עדים לערך החשוב הזה כאשר משה רבנו משחזר בפני בני ישראל את הוראות הכניסה לארץ המובטחת בפעם השנייה, בהיותו על הר נבו. למה משה נותן הוראות חוזרות ונשנות אחרי שהוא כבר נתן להם אותם במעמד הר סיני? הוא חייב לעשות זאת, משום שהוא מבין שאנשים נוטים לשכוח. 

בפרשנות לשכחה הטבועה בבני האדם, אמר הבעל שם טוב: "שכחה מובילה לגלות, בעוד שזיכרון הינו סוד הגאולה". אנו שוכחים בקלות יתרה מאין באנו ואת הברכה שאנו אמורים להיות בעולם, ולכן אנו חייבים לפנות זמן כדי לזכור. 

שכחנו את הוראות גן העדן ואכלנו מהפרי האסור וללא ספק, נשכח את הוראותיו של אלוהים גם בעתיד. ביודעו שזאת האמת, משה רבנו ציווה: "וְזָכַרְתָּ אֶת-כָּל-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה--בַּמִּדְבָּר…" (דברים ח, ב). 

גם התורה וגם הבשורה על פי מתי בברית החדשה, מלמדים אותנו שאנחנו זוכרים דברים קדושים כאשר אנו דואגים לגרים ולזרים בתוכנו. 

תחינתי הצנועה היא שנעבוד יחד על מנת לזכור את עברנו ובצורה פעילה נצעד קדימה כדי לחפש פיוס, צדק, חסד ואהבה בשם אלוהים. זה מה שהוא מפריש ואנו נקראים להתאים את עצמנו לדמותו. למרות שאנו נמצאים מזרחית לגן העדן, בואו ניקח רגע לזכור שהדרך חזרה כבר פרושה בפנינו על ידי האל הטוב.