לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

בימים אלו, בהם את חוגגת 75 שנים להיווסדך, נמצאים אנו בין יום השואה לבין יום העצמאות, ובתוך ימי ספירת העומר, ספירה המחברת בין חג הפסח, שהוא חג החירות, לבין חג השבועות (חג מתן תורה), שהוא מבחינתי חג האחריות. זוהי תקופה מאוד מיוחדת, בה בולט החיבור בין חירות לאחריות. למעשה, אין חירות ללא אחריות, ולהיפך. 

חג הפסח, הינו חג שבו אנו חוגגים את יציאתינו ממצרים, מעבדות לחירות, פיזית ורוחנית. החירות איננה מלאה ללא האחריות. לכן, היציאה ממצרים אינה מספיקה, החירות איננה שלמה עד שלא נקבל את התורה, במעמד הר סיני. תורת ישראל הינה סמל ומופת לאחריות כלפי הזולת, כלפי הקהילה, כלפי האדמה וכלפי הסביבה. 

אדם חופשי איננו אדם שלם אם אינו דואג לאחר, וכך גם לגבי עַם או קהילה. הרב יונתן זקס כותב בספרו: "לרפא עולם שבור" כי "התנ"ך הוא קריאתו של אלוהים לאחריות אנושית", ובספר אחר שלו, "שיג ושיח", הרב זקס מתעכב על חשיבות סיפור יציאת מצרים סביב שולחן ליל הסדר, על הסיפור העובר מדור לדור, ומתאר כמה קריטית הפעולה הזו של לספר את הסיפור שלנו: "התורה מעמידה אותנו על תובנה עמוקה: עַם המספר לילדיו את סיפור החופש והאחריות הגלומה בו יישאר חופשי כל עוד האדם חי, נושם ומקווה".

ויקטור פרנקל, בספרו "האדם מחפש משמעות", מעניק חשיבות עצומה למושג 'אחריות', וכותב: "החיים מציגים לאדם את בעיותיהם, ותפקידו הוא לענות לשאלות אלו ע"י נטילת אחריות לחייו". המילה 'אחריות' נגזרת מהמילה 'אחר', ובאנגלית היא גזורה מהמילה 'מענה' (responsibility - response), משום שאחריות איננה מגיעה מבפנים, אלא, תמיד נותנת מענה למישהו אחר, או משהו אחר, הנמצאים מחוץ לנו. התורה מנחה אותנו לבנות מערכת חברתית שלמה, המעניקה משקל וחשיבות לצדקה ומשפט, דאגה לגר, ליתום ולאלמנה, ובאופן כללי מייצרת מערכת סוציאלית שדואגת לכל שכבות האוכלוסייה. האחריות כלפי האחר הינה חלק מחירות, כלומר גם כאשר מגיעים לארץ ישראל ומתנחלים בה, למעשה מתחילים לחיות חיים של חירות אמיתית. אי אפשר לעשות זאת ללא דאגה לזולת, לאדמה ולסביבה.

מדינת ישראל, מקור גאוותינו במובנים רבים, חווה טלטלה גדולה בימים אלו. רבים מרגישים שהחירות שלהם מאוימת ועל כן החרדות גוברות. אחרים מרגישים שהאחריות כבר אינה בראש מעייניהם של המנהיגים. 

נלסון מנדלה כתב: "המשמעות של להיות חופשי אינה פשוט להשתחרר מהכבלים האישיים, אלא לחיות בדרך שמכבדת ומעצימה את החירות של אחרים". מילים אלו של מנדלה, יכולות להעניק משמעות נוספת לשורה הכל כך שגורה בפינו: "להיות עם חופשי בארצנו".

כולי תקווה, שבשעת משבר זו, נמצא בתוכנו את היכולת לכבד ולהעצים את החירות של האחר, מתוך אחריות המוטלת על כולנו. מי יתן ושעת משבר זו תהפוך להזדמנות גדולה לתיקון וריפוי של שסעים, והתיקון יתחיל באחריות אמיתית כלפי כל אחד ואחת כאן בארצנו, וכך נגיע לחירות אמיתית.