לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

"יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה" (משלי ה, ט"ז)

לפני שבעים וחמש שנה קם דבר – נוסדה מדינה עצמאית לעם היהודי. היו אלה שנים מעטות אחרי חורבנה הנורא של יהדות אירופה. בעשור הראשון לחייה, עלו אליה יהודים רבים, ניצולים, ששרדו את התופת האירופאית, וגם קהילות רבות ונכבדות מארצות האיסלאם. ברבות ממדינות מוצאם של העולים הצטמצמו הקהילות היהודיות או נמחקו לגמרי, ופסיפס תרבותי מגוון ביותר נתקבץ בארץ ישראל ליצור את היש החדש, מתוך תקווה לאומית להתחדשות היהדות תוך שימור מורשתה העתיקה והרבגונית.

כל חיי כחבר בקהילה קיבוצית על שפת ים-המלח אני עוסק בחינוך, בכתיבה, בתרגום, בשירה, בנגינה, בהלחנה ובעריכת טקסים. אני חי וכותב בעברית, אני לומד את ספרותנו העתיקה ומלמדה לחברי, ואני גאה על תרומתי הצנועה לאותו מאגר תרבותי ענק, המייצג את עמנו החי על אדמתו, את נופה של המולדת החדשה שלנו ואת תקוותיו של עמנו להתחדשות, תוך שימור מסורתו היפה.

ארון הספרים היהודי, המכיל יצירות ענק מעברה המפואר של היהדות, נתעשר מאז ראשית הציונות על אדמת ארץ ישראל בנכסי תרבות נהדרים – בספרות עברית דתית וחילונית, המתורגמת כיום לעשרות שפות, בשירה ובפיוט, במוסיקה, בציור ובפיסול, במחול ובדרמה, וכל אלה הם היצירה של התרבות הישראלית החדשה, שאינה חוששת לקבל השפעות מתרבויות העולם ולתרום להן משלה. זו התרבות היהודית-ישראלית, שאני סבור, שעלינו לטפח ולהעשיר, לשמור ולהנחיל לדורות הבאים.