לכבוד: מדינת ישראל וכל תושביה ותושבותיה,

החמלה הינה צורך בסיסי של כל אדם. לאהוב את בני האדם כאהבת אם רחומה את ילדיה. לחמול על הבריות, זאת תכונה שבלעדיה האדם הופך להיות כחיית טרף. האדם נחשב לאדם, אך ורק כל עוד הוא נוהג באחיו בני האדם באהבה.

יש לנהוג כלפי כל בני האדם בעדינות, רחמנות, חמלה, נדיבות וגמילות חסדים. יש לחמול על כל עַם וכל אדם.

הדחף לחמלה כלפי בני האדם הינו דחף טבעי, אשר קיים אצל כל בני הדתות. רוב האנשים עושקים את זולתם בשל הדחף הטבעי לחמלה כלפי עצמם, כאילו שאינם מחשיבים את זולתם כבני אדם כמוהם. מצב כזה אינו מדד של מידה טובה, כי אם דחף טבעי שניתן לצפות בקרב עורבים ועופות אחרים. כאשר עורב מת נאספים סביבו עורבים רבים מבני מינו. התנהגות כזו נחשבת כמידה אנושית טובה. האדם נוהג בצדק בסיטואציה המתאימה, וזה הופך למידה נעלה, הנקראת, חמלה.

למידה זו מצביע אלוהים באומרו : "עזרו אתם איש לרעהו להיות נאמנים ואנשי צדק. ואל תעודדו איש את רעהו על החטא והאיבה". ( פרשת אלמאידה פסוק 3)  

עלינו לעזור לעצמנו ולחמול להם בכל דרך אפשרית וטובה ללא לאות. ואל לנו לעזור בכל דבר שיש בו איבה ועושק. באומרו: "ואל תסנגר על אלה  המרמים איש את רעהו, אכן, אין אלוהים אוהב את הבוגד ואת הפושע כאחד". ( פרשת הנשים פסוק 108)

המידה הגבוהה ביותר שניחון בה הנביא מוחמד, עליו שלום היא: אמירת אללה אודותיו: "אמור כי תפילתי ופולחני, חיי ומותי לאלוהים המה". (פרשת המקנה פסוק 163)

כלומר כל מעשי הם לשם שמיים ולמען מנוחת הבריות.

מכובָּדַי! 

מאחר ולא נשאלנו לאיזה בית אנו רוצים להיוולד ולא הייתה לנו בחירה בעניין, הרי שכולנו שווים. 

הנביא מוחמד עליו השלום, נתן לנו נוסחה שאנחנו זקוקים לה היום יותר מכל תקופה אחרת באומרו:

"הבריות כולם הינם בני אלוהים, והאהובים עליו מביניהם הם אלה המיטיבים עם כל בריותיהם". ועוד אמר: "הטובים באנשים הם אלה היעילים לכלל בני האדם".